תשלום שכר למנהל ודירקטור שלא כדין בחברה בפירוק

מקרה בוחן

הנתבע משך מהחברה משכורות שלא עמדו בשום יחס לגודלה ו/או יכולתה של החברה לשלם. יתרה מכך, בתום כל שנה ובמשך שנים, העניק הנתבע לעצמו בונוסים בסכומים משמעותיים אשר העבירו את תוצאות החברה לכדי הפסד.

טענת התביעה

התביעה גרסה כי בין המנהל והחברה כלל לא התקיימו יחסי "עובד מעביד". טענה זו נתמכה בחוות דעת מומחה, עו"ד שעיקר פרסומו ומומחיותו בנושא יחסי עבודה, אשר על כן נדרש הנתבע להשיב לחברה את "המשכורות“ אותן משך מהחברה.

לחילופין נטען כי גם עם התקיימה בין הנתבע והחברה מערכת יחסים כלשהי, שבעטיה זכאי היה הנתבע לקבל סכומי כסף מהחברה, הרי שהנתבע משך מהחברה משכורות, ללא אישור החברה, ובניגוד לדינים המסדירים את תנאי כהונתם והעסקתם של נושאי משרה – כמו הנתבע – בחברה. 

הנתבע מעל בחובות האמון והזהירות שחב לחברה, בכך שניצל את שליטתו בחברה למשיכת "משכורות" מנופחות ומופרזות, תוך ניצול כספי החברה והזדמנויותיה העיסקיות לטובתו האישית, כאשר כל מנהל סביר ובר דעת לא היה מעז לחלק לעצמו סכומים אלה – בהתחשב ביכולת החברה ו/או במצבה.

עוד נטען כי לא היה כל בסיס לחלוקה הבונוסים הנדיבה לאורך השנים, ובמיוחד כאשר כל הדיוט ובוודאי מנהל סביר היה קובע, כי לאור הפסדי החברה אין מקום לחלוקת בונוסים כלשהי. נטל המימון שהוטל על החברה בגין הכספים "שחלב" ממנה הנתבע, היו בין הגורמים העיקריים שהביאו את החברה למצב של חדלות פרעון ובהמשך להתמוטטותה.

עוד ציין כתב התביעה "…חלוקת הבונוסים הינה דוגמה זועקת לשמיים, של הפרת חובות הנתבע כלפי החברה, דהיינו, פעולה בלתי סבירה לחלוטין של מנהל לאור מצב החברה, ופשוט "שוד" לאור יום של קופת החברה"

החלטת השופט

בגין החזר תשלומי השכר שלא בדין ובגין החזר תשלומי הבונוס נתבע הנתבע להחזיר לחברה סכום של מעל 73.000.000 מ' ₪ כולל הפרשי הצמדה וריבית. לפנים משורת הדין נאות התובע, כך בכתב התביעה, להכיר בסכום של 2 מ' ש"ח כתמורה ראויה לנתבע בגין השקעתו בחברה בתקופה של כ – 8 שנים.