עוולות בעלי עניין בחברות שבפירוק

סילוק חוב של חברה קשורה לבנק

נכתב על ידי
עו"ד ורו"ח שמשון מרון

הלוואה לחברה שנסגרה

במהלך עבודתו, גילה המפרק  כי הלוואה הרשומה בספרי החברה בסכום של כ – 111,311 ש"ח , ניתנה למעשה לחברת היי-טק בבעלות משותפת של הדירקטורים בחברה. החברה לה ניתנה ההלוואה הפסיקה למעשה את פעילותה כשנתיים לפני מתן ההלוואה, זאת עקב כשלון עסקיה ונותרה חייבת לבנק סכום בגובה ההלוואה שניתנה. 

מטרת ההלוואה בפועל היתה לסגור את חוב חברת ההייטק לבנק ובכך לשחרר את בעליה, שהינם כאמור הבעלים והדירקטורים בחברה שבפירוק, מערבותם האישית לחובות חברת ההייטק.

בהסכם ההלוואה בין החברות נקבע כי זו תהיה צמודת מדד ותישא ריבית שנתית בשעור %3 .לא נקבע מועד כלשהו לפרעון ההלוואה. בפועל לא נזקפה בחברה שבפירוק כל ריבית. 

עם מתן ההלוואה לחברת ההייטק , כוסתה יתרת חובה של זו לבנק, ובוטלה ערבותם האישית של הנתבעים. בגין החזר הלוואה זו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית נתבעו מנהלי החברה להשיב לה סכום של כ- 111,381 ש"ח.

גרסת התביעה

התביעה גרסה כי הנתבעים נהנו שלא על פי זכות שבדין מכספי ההלוואה שבעטיים שוחררו מערבותם לבנק על חשבון החברה, ועליהם להשיב לחברה את סכום ההלוואה מכח חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט -2979 .

עוד גרסה התביעה כי הנתבעים הפרו את חובת הנאמנות המוטלת עליהם כמנהלים ונושאי משרה בחברה, ההלוואה היתה כרוכה בניגוד עניינים בין תפקידיהם כמנהלים לבין העניין האישי שהיה להם בכיסוי ערבותם האישית לחובות חברת ההייטק לבנק. מתן ההלוואה גרם להרעה ניכרת במצבה הכספי של נותנת ההלוואה אשר באותו מועד שילמה ריבית חריגה על אשראים שנטלה בבנק. על מנהלי החברה מוטלת הייתה החובה להימנע מלגרום הרעה זו.

זאת ועוד, המנהלים הפרו את חובת הזהירות כנושאי משרה בחברה. מנהלי החברה שבפירוק, היו גם מנהלי חברת ההייטק. בעת קבלת ההלוואה, בהיבט צד מקבל ההלוואה, ידעו אלה כי חברת ההייטק אינה פעילה מבחינה כלכלית ו/או מסחרית ו/או עיסקית וכי החברה לא תוכל להחזיר את ההלוואה וכי ביסוד ההלוואה אין כל תכלית כלכלית רציונלית למעט שחרורם מערבותם לבנק.

הרמת מסך

 התביעה טענה כי הנתבעים מסתתרים מאחורי מסך ההתאגדות של חברת ההייטק כדי להתחמק ממיצוי הדין עימם. הלכה למעשה מדובר בהלוואה "פרטית" אותה נטלו הנתבעים מהחברה במסווה של הלוואה בין חברות, והכל לצורך שחרורם מערבותם האישית לחובות חברת ההייטק לבנק. לו היו הנתבעים נוטלים דה יורה את ההלוואה, כשם שדה-פקטו אכן עשו, היו הם חייבים אישית את סכום התביעה על פי חוזה ההלוואה לחברה, ומנועים מלהתכחש לחובם לחברה.

למאמרים נוספים

דילוג לתוכן