הערכת שווי עסק עפ"י תזרים המזומנים

שיטת הערכת שווי עסק עפ"י היוון תזרים המזומנים

הערכת עסק בשיטה זו מבוססת על תוצאות הפעילות העיסקית בטווח שנים נתון כפי העולה תוך מדוחות כספיים של העסק / המפעל לגביו מבצעים את הערכת השווי. יוער כי לעיתים קרובת יש לבצע התאמות שונות לדוחות התוצאתיים לפי שיקול דעת המעריך בכל הקשור לדוחות אלה על מנת לשקף את הרווח התוצאתי הנורמטיבי הנובע מפעילות העסק אותו מעריכים .

הערכת שווי בשיטה זו מתבססת בעיקרה עפ"י שיטת היוון תזרים מזומנים כאשר ההנחה הנה כי פעילות העסק אותו מעריכים תימשך כ"עסק חי". הערכת שווי הפעילות לפי שיטת זו מניחה כי ערכו של העסק הנו הערך הנוכחי של התזרימים הצפויים להתקבל מהפעלתו בעתיד. תזרימי מזומנים אלה יהוונו במחיר הון המשקף רמת סיכון של נכסי הפעילות. הערך המתקבל הנו שווי כלכלי של הפעילות כעסק חי.

מהימנות שיטת היוון התזרים לצורך הערכת שווי העסק

בספרות המקצועית הממונית, נחשבת שיטה זאת למבוססת ביותר מבחינה תיאורטית מימונית. בבסיס שיטה זו, עומדת ההנחה כי שוויו הכלכלי של נכס נובע מתזרימי המזומנים העתידיים הצפויים להתקבל בגינו. בגישה זו נאמדת הפעילות העסקית כמכלול אחד, הכולל הן את הנכסים המוחשיים והן את הנכסים הבלתי מוחשיים, לרבות מותגים, קשרי לקוחות ומוניטין, בין היתר באמצעות עריכת תחזיות לגבי מחוללי ההכנסות וההוצאות השונים הקשורים לפעילות המוערכת, הערכת פוטנציאל הצמיחה והערכת רמת הסיכון הגלומה בפעילות.

שיטה זאת היא השיטה המרכזית והעיקרית כיום לפיה מבוצעת הערכת שווי עסק בשורה של ענפים ובפרט בענף השירותים. בשיטה זו מנסים למצוא את הערך הכלכלי בצורה המדויקת ביותר על ידי "בנייה" של הכנסות והוצאות עתידיות תוך העזרות בכל הידע הקיים לגבי העסק / הפעילות נשוא הערכת השווי והסביבה העסקית בה הוא פועל. לצורך כך מתבססים על הדוחות הכספיים הקיימים ואומדים את השינויים בכל סעיף וסעיף בשנים הבאות. לאחר שנבנו הדוחות הכספיים העתידיים, ניתן לגזור מהם את תזרים המזומנים שינבע לבעלים בכל אותן שנים. שווי נוכחי של סך כל תזרים המזומנים שהעסק / התאגיד המוערך ייצר לבעליו בניכוי ההתחייבויות הפיננסיות נטו.

עיקרון השיטה

העיקרון הבסיסי המונח ביסוד ניתוח הערכת שווי לפי שיטת היוון תזרימי מזומנים הנו כי העסק הנו "עסק חי" ופעיל, אשר יפעל עד אין סוף באופן שימשיך לייצר מזומנים שניתן יהיה לחלקם כדיבידנד לבעלים" כך שהמטרה היא להגיע לשווי הנוכחי של תחזית זרמי המזומנים עד אינסוף.

יתרונות השיטה:

• נחשבת לשיטה בעלת הבסיס התיאורטי המוצק ביותר.
• השיטה מתבססת במידה מינימאלית על נתונים חשבונאיים שבמהותם אינם כלכליים. מורכבות
• השיטה "מאלצת" את מעריך השווי לתת דעתו על סוגיות חשובות המשפיעות על ערך העסק.
• מורכבות השיטה "מאלצת" את מעריך השווי לתת את דעתו במהלך יישומה על מגוון סוגיות
• ואומדנות המשפיעות על תוצאות ההערכה.

חסרונות השיטה:

• המורכבות הכרוכה בישום שיטת היוון תזרימי מזומנים והכמות הרבה של ההנחות הנדרשות לצורך ביצועה פותחת פתח למידה לא מועטה של סובייקטיביות מצד המעריך.
• גישת היוון תזרים מזומנים אינה יעילה עבוד חברות בקשיים או חברות הזנק.
• תזרימי המזומנים של חברות מחזוריות מושפעים מהמצב הכלכלי. אי לכך, יש להעריך חברות אלו לאורך מחזורים שלמים, ולא רק במשך תקופת ירידה או עליה שאינה מייצגת.

פסיקה תקדימית של ביהמ"ש העליון – ע"א  – 01/01/60עצמון נ' בנק הפועלים בע"מ

בפסיקה זו הוכרע, לראשונה, כי שווי הוגן של מניות כשמתבקש סעד הערכה בהצעת רכש, ייקבע בשיטת היוון תזרים מזומנים (DCF) בה נוקטים בתי המשפט בדלוור.

ומפי כב' השופט ד"ר דנציגר בפסה"ד הנ"ל: "בבוא בית המשפט להעניק לניצע סעד הערכה לקביעת השווי ההוגן של מניות שנרכשו ממנו בהצעת רכש מלאה, ערכן של המניות ייבחן על-פי השווי הפנימי של החברה כעסק חי, וזאת בהתאם לשיטת DCF ,המעריכה את שווי החברה על-פי רווחיה, הכנסות, תזרימי מזומנים או דיבידנדים – כפי שהם צפויים בעתיד, מהוונים לערכם הנוכחי – והכל נכון למועד הצעת הרכש"