גישור עסקי

גישור עסקי – הסבר אודות המסלול

מסלול גישור עסקי הינו מסלול פרקטי, מהיר, יעיל ולעיתים אף זול יותר לפתרון מחלוקות משפטיות ועיסקיות בין צדדים. הליך זה נחשב להליך דיסקרטי ומתאפיין במחלוקות בעניינים רגישים אשר הצדדים אינם מעוניינים לשתף את הציבור בפרטיו ו/או בתוצאותיו – אלה ימצאו עצמם במסלול בוררות זה, בהשוואה למסלול ההתדיינות בבתי המשפט בו קיים עקרון הפומביות.

מדובר בהליך מעין משפטי אשר בו הבורר אמנם נעדר את "שיני האכיפה" המוקנים לביהמ"ש, אך בידי כל אחד מהצדדים להביא את פסק הבוררות לאישור ביהמ"ש המוסמך וליתן לו תוקף של פס"ד לכל דבר ועניין. בנובמבר 2008 חוקקה הכנסת תיקון משמעותי לחוק הבוררות (חוק הבוררות-תיקון מס 8  התשס"ט 2008)

מטרת התיקון לחוק הייתה ביצועו של מהלך חשוב כאחד האמצעים להפחתת עומס ההתדיינות במערכת בתי המשפט – כך מפיו של ח"כ גדעון סער מיוזמי התיקון לחוק, בדבריו בתום מושב הכנסת שאישרה את הצעת החוק .

הליך גישור/בוררות עסקית לפני התיקון לחוק

עד לשינוי בחוק היה הליך הגישור העסקי/ הבוררות כמעט סופי. הגישה היחידה לבית המשפט הייתה באמצעות הגשת בקשה לאישור או ביטול פסק הבורר, מכוח עילות הקבועות בחוק. מעשית לא ניתן היה לערער על פסק הבורר אלא להביא לביטולו. לפיכך נתפס ההליך בציבור ובקרב עורכי הדין, כהליך שאינו ניתן לתיקון – עובדה אשר הרתיעה לא מעט מציבור צרכני ההתדיינות המשפטית מפנייה להליך זה.

בהודעה לעיתונות מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת שניתנה עם אישור החוק בקריאה שניה ושלישית נאמר בין השאר : "מטרת החוק היא לעודד פניה להליך של בוררות ולהפחית את העומס מבתי המשפט ועינוי הדין נחסך מהצדדים. למרות זאת, ציבור רחב נמנע מפנייה להליך בוררות בשל החשש מסופיותו של ההליך והקושי הטמון בניסיון להשיג על פסק הבורר.

פסק הבורר שניתן בפרשת אלי ארוך נ' כלל, הנחית מכה קשה על מוסד הבוררות ויוקרתו. לאותה עת, ברירת המחדל היתה – חוסר הצורך של הבורר מלנמק את הפסק הניתן על ידו. תיקון החוק היה הכרחי לשם חידוש אמון הציבור ככלל וציבור עורכי הדין בפרט במוסד זה.