גישור וישוב סכסוכים

גישור וישוב סכסוכים

המצוקה בבתי המשפט מייצרת את הצורך המתבקש והגובר במוסד הבוררות וגישור וישוב סכסוכים. סעיף  79ב' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד – 1984, מאפשר לבית המשפט להעביר תובענה אזרחית להליך  בוררות בהסכמת הצדדים  

"… בית משפט הדן בעניין אזרחי, רשאי בהסכמת בעלי הדין, להעביר עניין שלפניו, כולו או מקצתו, לבוררות וכן רשאי הוא, בהסכמתם, להגדיר את תנאי הבוררות".

כמות התיקים המועברת להליך בוררות ע"י בתי המשפט הינה נתון רלוונטי ביותר לענין העומס על בתי המשפט. מנתוני טבלת הנתונים שהוצגה לעיל (שמקורה כאמור בהנהלת בתי המשפט), עולה כי מערכת  בתי המשפט מפנה לבוררות כמות זניחה של תיקים (שלא לומר אפסית) להליך זה. פחות מ – 0.1%  (פחות מ –  1 פרומיל) ממספר התיקים האזרחיים הנפתחים מידי שנה, מופנים ע"י השופטים להליך בוררות בהתאם להוראות סעיף 79ב' הנ"ל.

עולה איפוא השאלה – האם עושים השופטים שימוש מספיק בסעיף זה  של  חוק בתי המשפט. אמנם אין הסעיף נותן בידי השופט זכות כופה להעביר את הדיון למסגרת בוררות, אך כאשר השופט מעלה בפני המתדיינים טעון משכנע וטוב ומטיל עליהם את כובד משקלו , יש בידו להביאם לכלל הסכמה לפנות להליך בוררות. קיצורו של דבר – השופטים יודעים היטב לנצל את זכותם וכובד משקלם ל"כפיית" פשרות.  

גישור וישוב סכסוכים והקלת העומס על בתי המשפט

בשיחה פרטית שקיים כותב המאמר עם אחד משופטי בית המשפט העליון בנדון, עלה  הרעיון כי יש מקום לשלב  במערכת הסברה והשתלמויות של השופטים כלים להגברת יכולת שכנוע הצדדים להפניה לערוצים שיפוטיים חילופיים  – בוררות (ו/או גישור). מן הראוי כי מהלך כזה ילווה במקביל ע"י  לשכת עוה"ד, בהעמקת המודעות בקרב חבריה לעניין התיקון לחוק הבוררות (אפשרויות הערעור, חובת ההנמקה וכו) ובכך להפחית משמעותית את החשש שקיים אצל חלק גדול מעורכי הדין מהליך הבוררות. מהלך מעין זה, ככל שיטופל נכון,  עשוי לתרום להורדה לו מבוטלת של הלחץ בבתי המשפט. יתרה מכך, לאור המצוקה הבלתי נתפסת של העומס בבתי המשפט, יש אף מקום לשקול הענקת זכות כופה לשופטים להעברת הליכים  למסלול בוררות.

 גם אם  נתיב זה יראה בעיני מי מהקוראים מופרך כלשהו, טוב יעשה אם ישקל נתיב זה ולו גם כהוראת שעה להקלת העומס על מערכת בתי המשפט.